Life is a joke
[Most Recent Entries]
[Calendar View]
[Friends]
Below are the 20 most recent journal entries recorded in
Assaf's LiveJournal:
[ << Previous 20 ]
| Sunday, May 13th, 2012 | | 1:08 am |
Boney when?
אור: שמעת שאחת מהלהקות הגדולות של האייטיז הופיעה אתמול בת"א? אני: מי? אור: בוני אםאני: ולא ידעתי אפילו! אור: בדיוק. יש להם איש יחסי ציבור מאד גרוע אני: הוא היה צריך לפחות להביא אותם ל"סיבה למסיבה"! | | Monday, April 23rd, 2012 | | 11:56 am |
Guide: Using linux to clone (backup) a defective drive (with NTFS or otherwise)
Scenario: A defective drive needs to be cloned to its identical replacement. A copy must be completed (even if the copy writes zeros when unreadable sectors are encountered). However, we need a full report of the files that changed in that manner. For the cloning, we'll use the "dd_rescue" utility, which is an extended version of "dd" more suitable for handling defective media. It's available in repositories. Syntax is: dd_rescue [options] infile outfileIn this case, after we made absolutely sure that the source is /dev/sdc and target is /dev/sdb/, we can use this command: sudo dd_rescue -A -l /tmp/rescue_log.txt -b 4194304 -v /dev/sdc /dev/sdbExplanation: - Copy from /dev/sdc
- Copy to /dev/sdb
- Using a 4M buffer
- Always write blocks, zeroed if err ("-A")
- Output report to /tmp/rescue_log.txt
This can take several hours (about 5h for a 2TB drive). Testing the result: First, mount the two disks (this command is specific to NTFS): sudo mkdir /media/ntfsbad
sudo mkdir /media/ntfsgood
sudo mount -t ntfs /dev/sdc1 /media/ntfsbad
sudo mount -t ntfs /dev/sdb1 /media/ntfsgoodThen, use "rsync" in "dry run" mode to compare all files and issue a report of changed files. rsync -nric /media/ntfsgood/ /media/ntfsbad/ | tee /tmp/ntfsdiff.txtThe report is shown on screen and also saved in file /tmp/ntfsdiff.txt . Note: The comparison took a lot of hours, at least 8 (+ some part of the night). Finally, unmount the drives and remove them. | | Sunday, April 22nd, 2012 | | 10:35 pm |
Beam me up, Lance Armstrong!
ציטוט:
"מה שאפילו יותר מציק זו התפיסה של העיריה שרוכבי אופניים מסוגלים לעשות טלפורטציה, ולכן שבילי אופניים נוטים פשוט להעלם כמה מטרים לפני "מכשול" (עמוד תאורה, תחנת אוטובוס), ולחזור כמה מטרים אחריו"
(מיכאל ק. על עירית תל-אביב כמקדימה את זמנה בכמה מאות שנים).
| | Monday, April 9th, 2012 | | 3:27 pm |
| | Wednesday, April 4th, 2012 | | 10:29 am |
מצה 2.0
מישהו בעבודה קנה קינדל ובא להראות לי אותו. החוזר-בתשובה שבחדר גיחך קצת על התאווה לגאדג'טים שפעם היתה גם לו וכמה שזה די מיותר. מזל שהיה לו מספיק חוש הומור להבין למה אמרתי לו "אין גאדג'טים, אה?" חמש דקות אח"כ כשתפסתי אותו בטלפון מזמין חבילת מצות שמורות מיוחדות עבודת-יד לפסח...
| | Monday, February 27th, 2012 | | 1:46 pm |
?רגע, אקי אבני יושב תחת איזו רובריקה
בידיעות אחרונות, נחמה דואק שואלת את נשיא אוניברסיטת חיפה פרום' אהרון בן-זאב "על הכמעט לינץ' בחיפה".
השאלה המעצבנת: "מחצית מהסטודנטים אצלכם הם ערבים, נתקלת בגילויי אלימות?"
למה לא "מחצית מהסטודנטים אצלכם הם יהודים, נתקלת בגילויי אלימות?"
אני תוהה גם אם מישהו ישאל את נשיא בר-אילן "מחצית מהסטודנטים אצלכם הם דתיים, נתקלת בגילויי אלימות?"
| | Monday, February 13th, 2012 | | 3:55 pm |
אמבות
אוקיי, אז קניתי עוגיות לחבר'ה בעבודה לכבוד היומולדת.
בשביל עצמי הלכתי לחפש ללא סוכר.
בשביל הדתי-לאומי המשכתי לבדוק אם יש גם כשרות.
בשביל החוזר-בתשובה הרחקתי לכת עוד יותר בחיפושים ולכן כשהוא הגיע אמרתי לו בגאווה: "תראה, זה אפילו בד"ץ! חת"ם סופר!"
ואז הוא שאל: של פתח-תקווה או של בני-ברק?
#Kosherfail | | Sunday, January 22nd, 2012 | | 1:41 pm |
הערה על מהומות הצבא והרכבת
אני רוצה לנתח את זה בצורה קצת יותר רב-מימדית, בהנחה שהצבא מנסה, בפועל, להעמיס הוצאות שלו על החברה האזרחית.
א. הצבא לא מארגן הסעות מספיקות לחיילים. זה גם סוג של הפרטה.
ב. הצבא מרוצה מכך שהחיילים נוסעים ברכבת. אבל אינו מוכן לשלם מחיר מלא. הוא מגיע להסדר מיוחד עם הרכבת.
ג. זכור לי שבעבר היו מקרים שבהם נסיונות להעלאת המחיר (מצד הרכבת וכמדומני גם מצד אגד) נענו בהנחיות של הצבא שלחיילים אסור לנסוע, ומהומה דומה מאד לזו של היום , שבה הקרבנות של הלחץ הציבורי היו מפעילי התחב"צ המרושעים לחיילים המסכנים (שמאחוריהם עומד הגוף החזק במשק ששותה כ-20% מתקציב המדינה...).
ד. כפי שכבר נאמר, בפועל ההוצאות האלה אינן הוצאות רגילות. בגלל הצרכים (או הקריזות) של הצבא, הציבור שהצבא שולח לרכבת יוצר עומס עצום על התשתיות באופן מרוכז. נסיון לפתור את זה יכול להביא להשקעה (מיותרת) בתשתיות שיעמדו ללא שימוש בשאר הימים בשבוע. זאת רק מבחינה כלכלית (מבחינה ניהולית יש עיכובים בהצטיידות של הרכבת שהם הטריגר לבעייה הנוכחית).
ה. לכאורה הדבר הנכון מצד הרכבת היה להודיע לצבא שהמחיר המיוחד שלהם יהיה עלות שולית של שדרוג כל התשתיות לעמוד בעומס הפתאומי הזה (ומדובר במאות מיליוני שקלים, אני מניח).
ו. לכאורה, הצבא שהיה עומד מול דילמה כזאת שבה הוא משלם את מחירה המלא של מסורת יום א' המקודשת, היה נאנס לעשות חושבים סוף סוף ואולי לשנות את ההתנהגות. בפועל, אני חושש, הצבא היה מעדיף להמשיך בפתרון הקל - לייצר שוב משבר ולהאשים את הרכבת המרושעת, בנסיון לגרום לרכבת לסבסד את ההוצאות העודפות שנוצרות לה בגלל הצבא. כנ"ל אם הרכבת פשוט היתה מודיעה שאין הסדר והצבא צריך לשלם מחיר מלא עבור נסיעת חיילים.
לא יודע איך אפשר לצאת מהמעגל הזה, פרט לפעולה הפשוטה של להפנות את האצבע המאשימה כלפי הצבא במקום מפעילי התחב"צ. אבל ספק אם זה יעבוד בארצנו ההיסטרית.
| | Thursday, January 19th, 2012 | | 11:54 pm |
| | Wednesday, January 18th, 2012 | | 3:57 pm |
One of my favourite X-Files quotes:
Scully: Working hard, Mulder?
Mulder: [indicating to centrefold] This woman claims to have been taken aboard a space ship and held in an anti-gravity chamber without food and water for three days.
Scully: [looking at magazine] Anti-gravity's right. | | 12:42 am |
ביקורת: העוקץ עונה 4 פרקים 13 - 14
פורסם במדור " הממיר" של " המסך המפוצל" : העוקץ עונה 4 פרקים 13 - 14.
ציון: 8
רגע, זה שידור חוזר?" חשבתי לעצמי בסצינת הפתיחה שאותה ראיתי בשבוע שעבר. אבל מהר מאד התברר המצב האמיתי - הפרק השני הוא משלים לפרק של שבוע שעבר, שבו עקבנו רק אחרי "הבנות" בלי לדעת (אלא מרמזים) מה עובר על "הבנים" באותו הלילה. זו לא הפעם הראשונה ש"העוקץ" מייצרים פרק שמתכתב עם הפרק הקודם, וכבר כתבנו על כך בסיום עונה 1, אבל פה הקונספט שונה, במקום פרק שמשחזר את הפרק הקודם בצורה הפוכה , פה יש שני סיפורים שונים ומקבילים שמשתלבים ביניהם בכמה נקודות ורק צפייה בשניהם תתן תמונה יותר מלאה. מעניין לראות שבשני המקרים המשימות של שני חצאי-הצוותים עם תגבורת - מבורכת - של נינה (ג'רי ריאן) שחזרה מהמקפיא כדי להשלים את הצוות לשלישיה , קרו במקרה עקב "תאונה", אבל הן מתקדמות בכיוונים הפוכים. זאת של הבנות מתחילה מיציאה ובהמשך מורכבת מהתגלות והסתננות. זאת של הבנים מתחילה מנסיון להשאר בבית, ובהמשך ממשיכה לבריחה והסתתרות (גם כשהבנים מסתננים זה למקום שבו הם אמורים להיות - פגישת אלכוהוליסטים אנוינימיים). בהמשך משימת הבנות עוסקת בנסיון לקנייה (של סודות מסחריים חשובים) ושל הבנים נסיון מכירה (של סמים), ובשני המקרים התוצאה היא לטובת המקופחים. מה שמעניין בצמד הפרקים הוא הנושא של פערים , בעיקר בין ציפיות למציאות (נושא שממילא הוא חשוב מאד בתכנית על אשליות ורמאות). הפערים בסיפור של הפרק הראשון (מה לעזאזל קורה עם הגברים?) נפתרים בסיפור השני. הארדיסון מאוכזב מהפער בין מי שהוא לבין מי שהוא חושב שפארקר רוצה, ומצד שני יש פער הפוך בין התפיסה העצמית שלו את יכולותיו לבדו (בנסיון לסגור עיסקה עם הפושעים בתור "שוטר מושחת") לבין העובדה שמאחורי הגב שלו (מילולית) אליוט מסדר את העניינים בלי שירגיש. אפשר לראות גם את הפער בין מי שהחברה החדשה של פארקר חושבת שהיא (מזכירה אפרורית) לבין הדמות האמיתית שלה ואחר-כך הפער בין הזהות החדשה שיש לה (מרגלת סודית) לפארקר "האמיתית", הפער בין ה"נזירה" ומה שמתגלה עליה, ובין ה"כומר" שמתגלה לבין זהותו האמיתית (נייט בחיקוי קורע של כומר מנסה לעכב את המאפיונרים). מכולם הצחיק אותי ביותר הפער בין המאפיונר הקשוח שניצב מול הכנסייה, לבין הדיקלום המדוייק שבוקע מפיו של שבועת הצופה הטוב ("היי, לכולנו היו חלומות פעם!"). בסוף כרגיל הכל מסתדר, הפערים נסגרים ברובם , הזהויות נחשפות, הטובים מנצחים, פארקר והארדיסון מגלים שהם אולי לא מתאימים בתחומי העניין אבל כן בערכים המשותפים, נינה והגנב השני מבלים לילה סוער שמתאים לשניהם, ואפילו אליוט מוצא לו איזו "נזירה" להתנחם בה. ולשם שינוי בעונה הזאת, גם נייט לא נשאר לגמרי לבד - אם כי השאלה אם הוא יכול להסתדר עם אנשים שמחוץ לצוות שלו עדיין נותרה פתוחה. | | 12:35 am |
ביקורת: סוכן מחוק, עונה 5 פרק 2
פורסם במדור " הממיר" של " המסך המפוצל" : סוכן מחוק, עונה 5 פרק 2
ציון: 9 איזה פרק מצוין! מזמן לא ראיתי הצצה כזאת אל הדמויות שלנו. עלילת-הרקע על הנערות היפניות החטופות ואיש היאקוזה השבוי היתה כמובן רק התירוץ לסיפור האמיתי של הפרק : איך נאלצים הסוכנים האמיצים להשתמש בשירותיה של מאדלן, איך היא מתנדבת לסכן את עצמה למען אחרים, איך היא מתנהגת באומץ וקור רוח (דבר שכבר ראינו בעבר), והעיקר: מה קורה כשהצורך "למכור" את הכיסוי דורש ממייקל להכות את ה"שבויה" המסכנה. החלק הזה הוא לב הפרק והיה ממש קורע-לב. רואים את הסבל של מייקל שמנסה להגן על אמו ובסוף נאלץ לנהוג מולה באלימות. ולעומתו הסבל של מאדלן שהוא – כך מתברר - יותר מאשר רק כאב פיזי וזעזוע מיחסי אם-ילד שלעולם לא אמורים לקרות, אלא מעבר לכך - טראומה מן העבר. היו רמיזות על האבא הבעייתי של מייקל בעבר, אבל לא זכור לי שהן יצאו ככה אל פני השטח (גם לאורך הפרק ראינו התקדמות, מרמיזות "זה לא שזה משהו שאני לא מכירה", ועד אזכור מפורש של האלימות שלו כלפיה).
"אתה יכול לשחק את אבא שלך בפנים, אבל לא כאן בחוץ!" אומרת מאדלן, ונוגעת בעצב החשוף. שמו של הפרק הוא Bloodlines (מורשת-דם), ועם כל הרמזים בעבר על הדמיון בין שני האחים לבית ווסטן (איש איש בדרכו) לבין אביהם המנוח - מייקל, שמנסה בתחילת הפרק לתקן את המכונית הישנה של אבא שלו, הוא לא "סתם" בן שנאלץ לשחק תפקיד זר. מול אמא שלו הוא נכנס לתפקיד שכנראה הכיר בעבר והדחיק, משחזר את הטראומה שכנראה צפה בה באימה כילד. 
ואם מישהו חשב איך מייקל, שגדל לאב אכזרי ואלים, צמח להיות אדם קשוח (כשצריך) אבל גם רגיש ועם חוש צדק ובסיס מוסרי מוצק שמניע אותו- צריך לראות רק את מאדלן, האצילית והארצית כאחד, כדי להבין מאיפה זה הגיע - ומעולם לא אהבתי אותה כמו בפרק הזה.
גם בעלילת המשנה, בלי לדחוף לנו יותר מדי בכפית, אפשר היה לראות את ההשוואה, בין פיונה שמשתדרגת בדירה ו"מתברגנת" (ומייקל המהסס-לכאורה), לבין המדען הנשוי הותיק, שמאוכזב מנישואיו המשמימים. ואפשר לנחש על מה פיונה חושבת: האם מה שמחבר בין מייקל לפיונה הוא הריגושים שלהם, וכשאלה ייעלמו גם היחסים ביניהם יתדרדרו? אבל דאגו לפתור לנו את הסוף בצורה נקייה - המדען בכל זאת אוהב את אשתו ה"משעממת", ופי, שחוששת מהריחוק של מייקל ומהחיים החדשים שהצליח ליצור פתאום, מקבלת הצהרת אהבה מפתיעה - היא לא מעכבת אותו- הוא זקוק לה. ועדיין מעל הכל מרחפים שני הזוגות המבוגרים יותר כסימן אזהרה - השעמום מצד אחד, והזוג ההרוס, שטוף האלימות, מצד שני. "אין מה שאי אפשר לתקן אם לא עובדים עליו מספיק" , אומרת מאדלן על המכונית ההרוסה של אבא של מייקל, ומייקל , למרות מה שנראה מבחוץ, כנראה עבד הרבה על עצמו, על היחסים עם פיונה ועם מאדלן. | | Monday, January 9th, 2012 | | 1:11 pm |
?מה קורה כשהעוקץ והמשרד נפגשים
פורסם במדור " הממיר" - ביקורת על הטלוויזיה של השבוע - באתר " המסך המפוצל": 9. העוקץ , עונה 4 פרק 12 המשרד בקשיים ואנשים מפוטרים. הבוס הוא אידיוט שלא מבין מהחיים שלו. מכונת הצילום מקולקלת. שניים מהעובדים מנהלים רומן שמפריע ליחסי העבודה ביניהם, ושניים אחרים במאבק לחיים ולמוות על השאלה מי אכל את הכריך מהמקרר. ובתוך כל המהומה, צוות צילום מוזר מתעקש לתעד אותם מבעד לחלונות המשרד ולגבות מונולוגים על כל מה שקורה. נשמע מוכר, אבל מה זה קשור ל"העוקץ"? כך מתגלגל לו הפרק הזה שמתחיל לכאורה בצורה המשמימה ביותר האפשרית והופך להיות הפרק המצחיק של העונה, ונקרא, כמובן, בשם הרב-משמעי The Office Job. ההתחלה אכן לגמרי לא מבטיחה (את מי מעניינים הקשיים של חברת כרטיסי ברכה שעתידה להיקנות על-ידי חברה אחרת), וחברי הצוות מתחילים את עבודתם. אבל דברים משתבשים בצורה מוזרה; הגורם המשבש את התכניות הוא נוכחות מפתיעה של צוות הצילום התיעודי שאמורה להרוס לגמרי את כל התכניות. הצוות שלנו הרי רגיל לעבוד בסתר, ואילו הקולנוע התיעודי אמור (לכאורה) לחשוף את האמת שמתחת לפני השטח. מה עושים? "אי אפשר להתעכב עד שהצילומים יסתיימו" אומר נייט, "יש רק דבר אחד שאפשר לעשות". ומאותו הרגע, הם הופכים להיות חלק מן הסרט התיעודי, מתראיינים על רקע תריסי משרד ושוקעים בתוך הביצה שלו, כולל מפגש טעון עם "האחרים" - האלה מהמחסן. מכאן הפרק ממשיך להיות יציר-כלאיים מוזר, שמהווה מצד אחד פרק סטנדרטי של סדרה אחת ומחווה מרשימה לסדרה אחרת. מעניין לראות את הניגוד וההקבלות המעניינים בין העולם שמחוץ לסדרה לעולם שבתוכה. בתוך הסדרה, העולם של "העוקצים" הוא של קבוצה קטנה של אנשים חריגים שחיים מחוץ לחוק, בכל פעם במקום אחר, ומלא אקשן (וסגנון הצילום בהתאם). העולם של מי שבאו לסייע להם הוא של קבוצה גדולה שסגורה בקלאוסטרופוביות בתוך משרד, ומלא באינטרקציות קטנוניות. והראשונים צריכים להיטמע בתוך השניים. בעולם הטלוויזיה שבו אנו צופים, ההטמעה של אנשי הצוות באנשי המשרד הופכת להיות הטמעה בסגנון הצילום של "המשרד". מצד שני, בעולם של "המשרד" צוות הצילום אינו נראה לעולם, הוא לכאורה לא קיים אלא רק דרך העיניים שלנו, שמקשרות בין צורת העריכה, הצילום הרועד והעובדה שמישהו הושב מול המצלמה, לנוכחות תיעודית. אבל בתוך "העוקץ" צוות הצילום הוא הטריגר של העלילה, מהווה אתנחתא קומית, משתתף פעיל שהופך להיות מעורב יותר ויותר במשימה, וגורם שמעלה מתחת לפני השטח את המתיחויות בתוך הצוות. אפילו האפיזודה המביכה של נסיון לשימוש במצלמה נסתרת בחגורה נראה פתאום כמו בן-כלאיים: טכנולוגיה עילית של צוות "העוקץ", בביצוע שלומיאלי וכושל נוסח "המשרד".
עוד הבדל בסגנון הקומי: ב"המשרד" רוב הקונפליקטים הם בתוך המשרד עצמו. פה הבאלגן גדול עוד יותר בכל-כך הרבה שכבות, כל-כך הרבה גורמים חוברים ביחד לשבש הכל: עבודת המשרד מופרעת ע"י צוות צילום, שמופרע על-ידי צוות "העוקץ" (ושני אלה מסתבכים זה בזה שוב ושוב), שמופרע ע"י ביקור מוקדם מדי של צוות הקונים הפוטנציאלים, ומתחת לכל זה, השחיתות של הקונספירציה הפנימית חתרה מתחת למשרד עוד לפני שכל אלה התחילו. איכשהו כל העירבוביה הזאת עובדת נפלא, כשהפעולות של העוקצים בתור "חברת יעוץ לייעול" נראים מצד אחד מוכרים ומצד שני כל-כך מגוחכים ומצחיקים עד דמעות. אפילו סיום הפרק לא מכזיב. בסדרה שכולה בנויה על התחזות ואחיזת עיניים, בפרק שבו כל הסדרה מתחזה פתאום לסדרה אחרת, פתרון התעלומה מגלה שהבוס האמיתי הוא בכלל לא מי שחשבנו, מכתב "התאבדות" הוא בעצם כיסוי לרצח, ומתחת לפני השטח (אבל ממש מול עינינו) התבצע מעשה זיוף בעל תוצאות הרסניות. "אני בוחן את העסקים הקטנים, השמן של מכונת הקפיטליזם", אומר הבמאי הגרמני המוטרף ( פיטר סטורמארה הנפלא כתמיד), ואת השמן של הקפיטליזם מניעה הדפסת כספים מזוייפת (משל על מצב העולם בימינו?), אבל בסופו של דבר החברים שלנו מנצחים גם את הנאראטיב ומוכיחים כי מי שכותב את ההיסטוריה קובע אותה. כשהארדיסון מוחק את כל הקטעים שצולמו במקום סרט עמוק שיחשוף בחדוות-חיים גרמנית אופיינית "את חוסר התוחלת! את הריקבון הפנימי הקיים בכל מקום!", הוא משאיר משהו אופטימי על "האיש הקטן שמנצח את המערכת" אשר לעולם לא יפורסם כי הוא "מוכר בפרוטות נאראטיב הוליוודי פשטני ושטותי" . כלומר מה שנשאר זה בעצם הפרק שבו צפינו, כנראה. אבל למי איכפת? | | Monday, January 2nd, 2012 | | 11:10 am |
How I met my maker
התגלה בידיעות אחרונות של היום, מדור מודעות אבל: מודעה המנחמת את בני משפחת מוסבי על מות האב.
מקווה שהם זכו לשמוע את הסוף של הסיפור.
| | Sunday, January 1st, 2012 | | 11:08 am |
| | Monday, December 12th, 2011 | | 9:46 pm |
| | Monday, December 5th, 2011 | | 5:59 pm |
פליטה פרוידיאנית
"בטכנולוגיות החדשות 80 אחוז מהאנשים יכולים לעשות 80 אחוז מהבעיות" (אילן גלאון מתרגש בראיון אצל רזי ברקאי על תעסוקת נכים, אני מניח שהתכוון ל'העבודות'...)
| | Wednesday, November 30th, 2011 | | 3:58 pm |
עצה צרכנית חשובה
עצה צרכנית חשובה: מוצרים פארה-רפואיים נמכרים בבתי המרקחת של קופת החולים במחירים שעשויים להיות נמוכים משמעותית מהמחיר בפארמים מסחריים, לעתים עם הנחות נוספות למבוטחי משלימים למיניהם. אתמול רכשתי למשל ליסטרין במחיר 35 ש"ח (מחיר בפארם: 42 ש"ח, 20 אחוזים יותר), משחת פארודונטקס, וכו'. כדאי מאד להשוות ולרכוש בבית המרקחת של הקופה.
יתרון נוסף של הקופה לעומת בית מרקחת מסחרי: סיכוי מופחת בהרבה להכנס לקנות משהו קטן ולצאת עם קנייה גדולה מרוב פיתויי מדפים.
מתוך האתר של הכללית:
"בבתי המרקחת של הכללית תרופות ללא מרשם נמכרות במחירים לאחר הנחה אוטומטית, גם ללא הצגת מרשם. אולם, מומלץ להציג מרשמי רופא גם לתרופות ללא מרשם כי יתכנו מצבים שבהם תינתן הנחה נוספת. מחירן של תרופות המרשם בבית המרקחת של כללית זהה לכל בתי המרקחת על פי חוק, אולם *מבוטחי הביטוחים המשלימים זכאים לקבל הנחות משמעותיות על תרופות מרשם שאינן מופיעות בסל התרופות, אך מצויות בסל התרופות הפנימי המוזל של הקופה*. הצגת הכרטיס המגנטי בעת ההגעה לבית המרקחת חיונית לצורכי זיהוי המטופל, כך יכול הרוקח
לבחון את היסטוריית התרופות בהן משתמש המטופל ולהתריע בפני שילובי תרופות שעלולות להזיק למטופל"
(מקווה לפרסם עוד כאלה, מתקשר גם למסגרת לקחי מחאת קיץ 2011).
| | Wednesday, November 23rd, 2011 | | 2:45 pm |
| | 2:36 pm |
|
[ << Previous 20 ]
|
![[info]](http://l-stat.livejournal.com/img/userinfo.gif?v=92){kind=small}
assafr's journal
